תפקוד מיני ופוריות במטופלי דיאליזה ומושתלי כליה

ד"ר רותי רחמימוב, נפרולוגית השתלות - שיבא - תל-השומר
הפרעות בתפקוד המיני בחשק המיני ובפוריות שכיחות הן בגברים והן בנשים הסובלים מאי ספיקה של הכליות. להפרעות אילו השפעה אדירה על איכות החיים של המטופלים ובני זוגם. השתלת כיליה והטיפולים התרופתיים השונים מאפשרים לטפל בצורה טובה במגוון בעיות אלו.
הפרעות בתפקוד מיני ובחשק המיני שכיחות בסובלים מאי ספיקה של הכליות. כ-50% מהגברים מתלוננים על הפרעה בתפקוד המיני ואחוז גבוה מכך של גברים ונשים בדיאליזה מתלוננים על ירידה בחשק המיני. הפוריות בגברים יורדת ונשים אינן יכולות להרות.
ההפרעה בתפקוד המיני בגברים נובעת משילוב של סיבות גופניות ונפשיות. באי ספיקה של הכליות יכולה להופיע הפרעה בהורמוני המין: ירידה בטוסטוסטרון, הורמון המין הגברי, ועליה בפרולקטין וכן שינוי ברמות של ההורמונים LH ו-FSH. ההפרעה ההורמונלית גורמת גם לירידה בפוריות ובחשק המיני. נוסף לכך יכולה להופיע גם פגיעה במערכת העצבים המפקחת על תפקוד אברי המין וכן ירידה באספקת הדם לאיזור זה הנובעת מטרשת עורקים המוחמרת על ידי יתר לחץ דם וסכרת השכיחים מאד במטופלי הדיאליזה. תרופות שונות יכולות לעיתים גם לפגוע בתפקוד המיני, ביניהן תרופות ללחץ דם מקבוצת חוסמי הביטא ואלדומין. נוסף לאלו יכול להופיע בחלק מהאנשים גם דיכאון והפרעות בתדמית הגוף אשר יכולות לכשעצמן לפגום בחשק המיני ובתפקוד המיני.
הטיפול בבעיה זו מתחיל בשיפור באיכות הדיאליזה, ובטיפול באריתרופויטין (אפרקס או רקורמון) אשר תורם לשיפור באנמיה וכתוצאה מכך לשיפור התחושה הכללית של המטופל. נוסף לכך נמצא, שאריתרופויטין משפיע לטובה גם על רמות הורמוני המין.
המצאת הויאגרה שינתה את הגישה לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני בכלל האוכלוסיה, והיום ניתן להתחיל מייד, כשיש בעיה, עם נסיון טיפולי בויאגרה.
במאמר שפורסם בינואר 2001 נבדקה על ידי שאלון היעילות של הטיפול בויאגרה בחולי דיאליזה עם הפרעה בתפקוד המיני. כ-70% מהנבדקים דווחו על שיפור בתפקוד ובהנאה המינית. יש לשים לב שויאגרה אסורה בחולים המקבלים תרופות מקבוצת הניטרטים (קורדיל, מונוקורד וכדומה) וכן יש להיזהר ששימוש בה בחולים עם מחלת לב איסכמית ידועה. לאילו שאינם מגיבים לויאגרה יש מקום לברור על ידי אורולוג מומחה לתחום וטיפול תרופתי ואף ניתוחי בהתאם לבעייה.
במטופלים בהם קיימת בעייה הורמונלית ניתן בחלק מהמקרים לשפר את החשק המיני והפוריות על ידי טיפול בטוסטוסטרון ובתרופות להורדת רמת הפרולקטין. שיפור דומה ניתן להשיג לעיתים על ידי טיפול באבץ שלעיתים חסר במטופלי דיאליזה. השתלת כליה משפרת את הפגם ההורמונלי ואת איכות החיים בכלל. לאחר השתלה יש שיפור בחשק המיני, בתפקוד המיני ובפוריות. אך השתלה אינה מתקנת את נזקי טרשת העורקים ונזקים אחרים ועדיין כנראה יש שכיחות גבוהה יותר של הפרעות בתפקוד המיני במושתלים יחסית לאוכלוסיה. גם במושתלים מומלץ נסיון טיפולי בויאגרה. ורק אם אין תגובה יש לפנות לברור וטיפול אורולוגי מתאים.
בנשים הסובלות מאי ספיקה של הכליות קיימת הפרעה בפוריות, העדר ביוץ והפסקה במחזור החודשי. גם בנשים מופיעה ירידה בחשק המיני, ההריונות נדירים מאד וחלקם הגדול מסתיים בהפלה. הסיבה לכך רמות לא תקינות וחוסר השפעה הדדית תקינה של הורמוני המין הנשיים. השתלת כליה מוצלחת מתקנת לחלוטין את הפגם ההורמונלי, ונשים יכולות להרות וללדת. בדרך כלל מומלץ להמתין כשנה לאחר ההשתלה. יש כמובן להתייעץ עם הרופא המטפל לפני הנסיון להרות.
הפרעות בתפקוד המיני, בחשק המיני ובפוריות שכיחות הן בגברים והן בנשים הסובלים מאי ספיקה של הכליות. להפרעות אילו השפעה אדירה על איכות החיים של המטופלים ובני זוגם. השתלת כיליה והטיפולים התרופתיים השונים מאפשרים לטפל בצורה טובה במגוון בעיות אלו.