תזונה ומחלות כליה

דיאטות שונות לפי מצב מחלת הכליה
על פי אודיל אזולאי – דיאטנית קלינית נפרולוגית – קמפוס "גולדה", בי"ח "השרון".
פורסם במוסף "לבריאות" של "מעריב" – נובמבר 2005.
כאשר מדברים על תזונה ומחלות כליה, שלא קשורות להשמנה, צריך להבחין בין שלושה מצבים, כאשר בכל אחד מהם ההמלצות התזונתיות יהיו שונות לחלוטין.

תזונה באי - ספיקת כליות כרונית:
מצב זה מאופיין בכך, שתפקוד הכליה ירוד והכליות אינן מסננות כראוי את חומרי הפירוק המתקבלים מתהליך חילוף החומרים. כתוצאה מכך חומרים אלה (אוריאה-תוצר פירוק חלבונים וקראטינין - תוצר פירוק רקמת השריר), מצטברים בדם במקום להיות מפונים דרך השתן והם מהווים חומרים מזיקים. מטרת הדיאטה בשלב זה של המחלה היא כפולה, להאט את התקדמות המחלה הכלייתית ולשפר בשלבים המתקדמים את הרגשת החולה. לכן, הדיאטה המומלצת היא דיאטה מוגבלת בחלבון. מזונות עתירי חלבונים, (ביצים, בשר, עוף, דגים, חלב ומוצריו וכן מזונות ממקורות צמחיים כגון קטניות כחומוס, עדשים ושעועית לבנה).
כמות החלבון המומלצת לחולה כליה היא אישית ונקבעת על סמך התפקוד הכלייתי הקיים, משקל הגוף, סוג המחלה הכלייתית וקיום מחלות נלוות אחרות. בנוסף, חשוב להדגיש שיחד עם כמות חלבון מוגבלת, יש לאכול כמות מספקת של מזון (קלוריות), על מנת למנוע את המצב של תת-תזונה. אם החולה סובל ממחלת כליה והשמנת יתר, עליו לרדת במשקל כי השמנת יתר מחמירה את מחלת הכליה.

תזונה באי-ספיקת כליות סופנית (בטיפול דיאליזה):
מצב זה כאשר התפקוד הכלייתי ירוד מאד והחולים נזקקים לטיפול בדיאליזה (המודיאליזה או דיאליזה ציפקית). הטיפול בדיאליזה מאפשר סילוק סביר של חומרי הפירוק המתקבלים מתהליך חילוף החומרים. הבעיה העיקרית של חולים המטופלים בדיאליזה היא מצב של חוסר תיאבון ותת-תזונה. בניגוד למצב שלפני טיפולי הדיאליזה, הדיאטה חייבת להיות עשירה בחלבונים. מומלץ לאכול במיוחד חלבונים בעלי ערך תזונתי גבוה, כגון ביצים, בשר, עוף ודגים (נטולי עצם כמו טונה).
עם זאת, יש מגבלות דיאטטיות אחרות. יש הגבלה בכמות אשלגן (K פוטסיום או קליום) שמותר לאכול. האשלגן הוא מינרל שגורם במידה וריכוזו בדם מעבר למותר, לחולשת שרירים, להפרעות בקצב הלב ואפילו במצבים קיצוניים לדום לב. מזונות עשירים באשלגן שצריך להמעיט בהם הם פירות וירקות ולהיזהר במיוחד מבננה, מלון, מנגו, מיצים טבעיים, קטניות (חומוס, עדשים, שעועית לבנה), תרד, פטריות, סלק, ופירות יבשים.
דיאטות צמחוניות וטבעוניות מכילות כמויות גדולות של אשלגן, לכן בדרך כלל אינן מומלצות למטופלי דיאליזה, במידה והחולה הוא צמחוני או טבעוני, יש לעשות את הדיאטה בתיאום עם דיאטנית קלינית- נפרולוגית.
בנוסף להגבלה במוצרים עתירי אשלגן, יש הגבלה במוצרים עתירי זרחן (P פוספור) בכפוף לתוצאות של בדיקות הדם התקופתיות. כמו כן חולי דיאליזה מוגבלים בצריכת נוזלים כמו: מים לשתיה, מרקים, חלב ניגר, ולבּן.

תזונה לאחר השתלת כליה:
המצב שדורש התייחסות תזונתית מיוחדת הוא השתלת כליה. בשלב זה הכליה שהושתלה מתפקדת, לכן הדגש לא יהיה בדיאטת דלת חלבון, כמו אצל חולי אי-ספיקת כליות כרונית, או דלת אשלגן, כמו אצל מטופלי הדיאליזה, אלא מטרת הדיאטה היא למנוע סיבוכים הנגרמים עקב הטיפול התרופתי הניתן למניעת דחיית השתל. במקרים אלה עקרונות הדיאטה דומים מאד לדיאטת חולי לב, דהיינו מזון דל במלח, דל בשומן רווי וכן שמירה על משקל מאוזן

לסיכום:
חשוב לציין, שהטיפול התזונתי במחלות כליה הוא אישי (אינדיוידואלי) וכל חולה המתבשר על חוסר תפקוד כלייתי, בדרגה זו או אחרת, יקבל תפריט המותאם לבדיקותיו, משקלו, סגנון חייו וטעמו האישי. הטיפול התזונתי בקרב חולי הכליה הוא מרכיב הכרחי בטיפול המשולב שניתן להם וצריך להינתן רק לאחר התייעצות עם הרופא הנפרולוג.

הערת מערכת:
לחולי כליה רצוי להצטייד בטבלת תכולת קלוריות ומינרלים של מזונות.