התקווה לעתיד: תאי גזע מקדימי כליה

מחקר חדש של צוות מדענים ממכון ויצמן בוחן האם ניתן יהיה לגדל רקמה חדשה של תאי כליה בגופם של בני-אדם הזקוקים להשתלת כליה, במטרה להתמודד עם המחסור הקשה הקיים כיום בתרומת כליות משומשות .
יותר מ-50 אלף בני אדם רשומים כיום בארה"ב בלבד, ברשימת הממתינים להשתלות כליה. יותר מ-2,000 מהם מתו השנה בעודם ממתינים לניתוח המיוחל. כיום ההמתנה להשתלת איברים עשויה להימשך שנים וגם לאחר שנמצא תורם מתאים, הכליה מושתלת בגוף החולה, עדיין קיים סיכון שהגוף ידחה את האיבר המושתל. באתר האינטרנט של משרד הבריאות הישראלי מציינים כי מרבית הכליות המושתלות אינן מתפקדות לאורך כל חייו של המושתל ולאחר שנים הן עלולות להפסיק לתפקד בהדרגה, בתהליך המוכנה "דחייה כרונית". חולים הסובלים מתופעה זו נזקקים שוב לטיפולי דיאליזה, או להשתלה נוספת.
במקום להמתין זמן רב לתרומה של כליה משומשת, ייתכן ואפשר יהיה לגדל רקמה חדשה של תאי כליה בגופם של מטופלים הזקוקים להשתלת כליה. אפשרות זו עולה ממחקר חלוצי של פרופ' יאיר רייזנר ותלמיד המחקר, ד"ר בני דקל מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, שממצאיו התפרסמו באחרונה בכתב העת המדעי "נייצ'ר מדיסין". בצוות המחקר השתתפו גם פרופ' ג'סטן פסוול ופרופ' גדעון רכבי מהמרכז הרפואי ע"ש "חיים שיבא" בתל-השומר.
החוקרים הצליחו לגרום לתאים של רקמה עוברית, המהווים את השלב הראשון בהיווצרות כליה, לעבור תהליך של התמיינות ולהתפתח לתאי כליה מתפקדים, כל זאת בגופם של עכברים במעבדה. בניסוי אחר בוצע אותו תהליך גם בתאים עובריים של חזירים. בסופו של דבר, המדענים מקווים שאפשר יהיה לגדל תאי כליה אנושיים (או אפילו תאים חזיריים) בגופם של בני-אדם הזקוקים להשתלת כליה, דבר שעשוי לפתור את המחסור החמור הקיים כיום, בכל העולם, בתורמי כליה.
פרופ' יאיר רייזנר וחבריו איתרו רקמות של תאים עובריים (אנושיים וחזיריים כאחד), המהווים את השלב הראשון בהיווצרות כליה (תאים אלה מכונים תאים מקדימי כליה). את התאים הללו השתילו מתחת לקופסת הכליה בעכברים והניחו להם להמשיך להתמיין ולהתפתח במשך שמונה שבועות, עד שהבשילו והפכו לתאי כליה מתפקדים. התוצאה: גם הרקמות האנושיות וגם הרקמות החזיריות התפתחו בגופם של העכברים ויצרו כליות מושלמות ומתפקדות (יוצרות שתן) בגודל של כליית עכבר. כלי הדם של העכברים גדלו לתוך הכליות וסיפקו להן את הדם הדרוש להתפתחותן ולפעולתן, דבר שמפחית במידה ניכרת את הסיכוי לדחיית הכליה שהתפתחה מהשתל.

התקווה לעתיד: תאי גזע מקדימי כליה
ממצאים אלה רומזים על האפשרות שתאים מקדימי כליה, אנושיים או חזיריים, יוכלו להתפתח וליצור כליה מתפקדת גם בגוף האדם. רקמות של תאים חזיריים, שלא כמו איברים שלמים מחזיר, עשויות להיקלט ולתפקד בגוף האדם ללא הדחייה החריפה שמאפיינת השתלות איברים בין מינים שונים. המדענים מקווים, לפיכך, שתאי גזע מקדימי כליה מחזירים יוכלו להיות מושתלים בהצלחה בבני-אדם הזקוקים להשתלת כליה.
כדי להבטיח אספקה של תאי גזע מקדימי כליה איתרו המדענים את השלב בהתפתחות העובר, שבו סיכוייהם של התאים האלה להתפתח לכליה מתפקדת הם הטובים ביותר, ויחד עם זאת, הם לא יגרמו לדחייה מצד הגוף שבו יושתלו. פרופ' רייזנר אומר, שרקמות אנושיות של תאים מקדימי כליה רצוי להשתיל בהיותן בנות שבעה עד שמונה שבועות, ואילו רקמות של תאים חזיריים יש להשתיל בהיותן בנות ארבעה שבועות.
רקמות צעירות יותר עדיין לא עברו את השלב שממנו הן מתפתחות לכליות, ואילו רקמות בוגרות ומפותחות יותר עלולות למשוך התנגדות ודחייה חריפה יותר של הגוף שבו יושתלו.
בסדרה של ניסויים הצליחו פרופ' רייזנר וחברי קבוצת המחקר שלו להראות, שרקמה אנושית בת עשרה שבועות ויותר, או רקמת חזיר בת ששה שבועות ויותר,אכן עוררו תגובה דחייה חיסונית חריפה.
פרופ' רייזנר וחברי קבוצת המחקר, מצאו כי הרקמות שמצויות בחלון ההזדמנויות הזה עדיין לא כוללות תאים שעלולים לעורר את המערכת החיסונית לתגובת דחייה חריפה. תאים אלה, שמקורם במערכת הדם, מגיעים אל הכליה המתפתחת רק אחרי עשרה שבועות. לכן, חלון ההזדמנויות לשילוב הרקמה העוברית בגוף המטופל הוא כאשר הרקמה העוברית היא בת שבעה עד שמונה שבועות בלבד, ולא מעבר לעשרה שבועות.
לאחר שהצליחו לגדל רקמות כליה אנושיות וחזיריות בגופם של העכברים, החדירו המדענים תאים של מערכת חיסון אנושית לגופם של העכברים (החסרים מערכת חיסונית משלהם). התוצאה: תאי החיסון האנושיים לא תקפו את רקמות הכליה שהושתלו בחלון ההזדמנויות המתואר. כעת מתכננים המדענים לבצע סדרת בדיקות נוספות בתקווה להמשיך לבחון את השיטה בניסויים קליניים בבני אדם.