השתלה ללא סטרואידים, הייתכן ?

מאת ד"ר אלכסנדר יוסים.
מנהל יחידת המחקר במחלקת השתלות איברים, המרכז הרפואי ע"ש "רבין", פתח-תקוה.
פורסם במגזין "מוסר כליות", גליון 9 (מרץ 2006) של "העמותה לחולי כליה ומושתלים".
הטיפול בסטרואידים (עד שנת 1995).
הסטרואידים, המוכרים לרובנו בשמות כגון פרדניזון או פרדניזולון, הינם קבוצה תכשירים תרופתיים הממתנים ומנטרלים את תגובת מערכת החיסון האנושית המופיעה בעיתות זיהום או השתלת איבר.
מערכת החיסון נועדה להגן על כל אורגניזם חי מפני "פולש" זר. את מכלול תגובתה הטבעית בעת זיהום אנו מכנים בשם דלקתוכאשר מדובר על תגובת נגד לאיבר המושתל, פירושה דחייתו.
החל בשנות השישים של המאה העשרים, הפכו הסטרואידים לחלק בלתי נפרד ממערך הטיפול בחולה, הודות לתכונותיהם האנטי-דלקתיות ונוגדות הדחייה.
עם זאת, בצד השפעתם המיטיבה, נתגלו בקרב מושתלים רבים שורה ארוכה של סיבוכים, הקשורים בטיפול בסטרואידים. בין היתר כללו הסיבוכים: השמנה ושינויים קוסמטיים, נטייה מוגברת לזיהומים, יתר לחץ-דם, סוכרת, עליה ברמת שומנים בדםודילול עצם, העלולים חגרום לירידה ניכרת באיכות החיים, אישפוזים רבים ובסופו של דבר, להביא לקיצור בתוחלת החיים של החולה המושתל.

הטיפול בסטרואידים(עד שנת 2000).
בעשר השנים האחרונות, בהן הודות לטיפול יעיל למניעת דחייה, פחת מאד שיעור הדחייה החריפה בקרב המושתלים, נודעה חשיבות רבה יותר להשפעה השלילית של הטיפול בסטרואידים. זאת משום שכעת, הסיבות שמובילות לאיבוד שתלים ואף לתמותת חולים בתקופה הסמוכה שלאחר ההשתלה הן: מחלות לב, מחלות כלי-דם ואירועים מוחיים.
הנתונים שהצטברו בידי הרופאים הצביעו על קשר ישיר בין גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם, לבין סיבוכי הטיפול בסטרואידים. ביניהם ניתן למנות: יתר לחץ דם, סוכרת. עודף משקל ועליה ברמת שומנים בדם.
לאור דיווחים על סכנות הכרוכות בטיפול זה, נעשו נסיונות ראשונים להפסקת מתן סטרואידים כבר לפני שנת 2000, אולם, אלו לא עלו יפה. בחולים שטופלו ללא סטרואידים, נתגלו שיעורי דחייה גבוהים מהרגיל. המהפך הגיע בשנת 2000.

ניסויי הפסקת טיפול בסטרואידים בעולם (משנת 2000 ואילך).
החל משנה זו, מירב הנסויים להפסקת מתן סטרואידים, התבססו על פרוטוקול חדש נוגד-דחייה, שהורכב ממתן משולב של שני תכשירים יעילים, פרוגרף וסלספט, "מחוזקים" על ידי נוגדנים חד-שבטיים ורב-שבטיים (נסיובים כנגד תאי דם לבנים –לימפוציטים). ואמנם, החל משנת 2000 התקבלו דיווחים מרחבי העולם, המבשרים על הצלחות בהשתלת איברים, בעיקר כליות, שהושגו על ידי שימוש בסטרואידים למשך תקופה קצרה בלבד ואף בלא מתן סטרואידים כלל.

הניסוי להפסקת מתן הסטרואידים במרכז "רבין" (ספט. 2005).
בעקבות דיווחים אלה, החלו לאחרונה באישור משרד הבריאות, במחלקת ההשתלות במרכז הרפואי ע"ש "רבין" (קמפוס ביילינסון), בניסוי עצמאי של הפסקה מהירה בנתן סטרואידים בהשתלת כליה.
במחקר זה שיימשך כשנה, ואשר יסתיים בסביבות אוקטובר 2006, אמורים הרופאים להשוות בין מושתלי כליה, המוצבים באקראי בשתי קבוצות טיפול, כאמור. החולים בקבוצת הביקורת מקבלים את הטיפול השיגרתי הכולל סטרואידים. לעומתם החולים שבקבוצת הניסוי מקבלים תחילה אותו טיפול שגרתי (פרוגרף, סלספט וסטרואידים) "מחוזקים" בשתי מנות של נוגדן חד-שבטי – זנפקס, הנחשב לתכשיר בטוח ביותר. מן היום החמישי שלאחר ההשתלה, מופסק כליל מתן הסטרואידים.
בסיכום ביניים שנערך לאחר כשלושה חודשי מעקב, אחר מרבית מבין 21 מושתלי כליה שבחרו להשתתף בניסוי, נערכה השוואה בין קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת, בה נבדקו הפרמטרים הבאים: תפקוד כלייתי, שיעורי דחייה חריפה, סיבוכים שונים ומדדים של גורמי הסיכון למחלות לב, כשינויים בלחץ הדם, משקל, כמות גלוקוזה (סוכר) וכולסטרול בדם. ניתן לומר כי לאור נתוני הספרות הרפואית והתוצאות המוקדמות ממחקרנו, שהשתלת כליה ללא טיפול בסטרואידים אפשרית.
מעקב ארוך-טווח וניתוח התוצאות של מחקר זה יספקו תשובה סופית לשאלה, האם הפסקת הטיפול בסטרואידים במושתלי כליה הינה בטוחה ומועילה. כמו כן יקבעו את אופן הטיפול העתידי במניעת הדחייה.
על אף פרק הזמן הקצר יחסית שחלף מתחילת הניסוי, ניתן להצביע על תוצאות מעודדות. בראש ובראשונה, לא נמצא שוני בין שתי הקבוצות מבחינת התרחשות אירועי הדחייה או שיעור הסיבוכים.
לעומת זאת בקבוצת הניסוי, בלא טיפול בסטרואידים, ניכרה ירידה ברורה בכל גורמי הסיכון למחלות לב כפי שפורט לעיל.