השמנה ודיאטה - תנגודת לאינסולין כמשפיע מרכזי - דניאל מדר

הקדמה
סוכרת היא מחלה המלווה את רוב בעלי המשקל העודף, אך לא נדבר עליה בהקשר זה במאמר. נושא הסוכרת הסמויה הוא נושא הראוי להרחבה בנפרד במאמר אחר. כאן אנו נדון בהשפעתו של הורמון האינסולין על תהליך הדיאטה ונסביר מדוע סוכרת סמויה יכולה להפריע לנו לרדת במשקל.

הורמון האינסולין - שותף פעיל בהרזייה
אינסולין הוא הורמון המיוצר ע"י הלבלב בגוף ויש לו קשר הדוק עם מערך המטבוליזם בגוף. הוא משוחרר בהוראה של מערכת העצבים כאשר רמת הסוכר בגוף עולה.תפקידו להכניס את הסוכר לתאים ולגרום להורדת הסוכר בדם. על התאים קיימים קולטני אינסולין דרכם התא סופח את האינסולין מה שגורם לו 'להיפתח' אל מולקולת הסוכר ולקלוט אותה.

תנגודת לאינסולין - אויב מספר 1 להרזיה
כאשר אנו אוכלים מוצרים ממותקים, מתרחשת עלייה חדה וגבוהה של הסוכר בדם וכתגובה לכך גם רמות האינסולין עולות בהתאמה. כאשר מצב זה חוזר על עצמו עם השנים, התאים 'מתמכרים' לאינסולין בדם ומגיבים רק לכמויות גדולות שלו. ההתמכרות מתבטאת במיעוט מספר קולטני האינסולין על התאים כך שנוצר מצב בו אינסולין בכמות תקינה (ביחס לכמות הסוכר בדם) איננה מספיקה להכניס את הסוכר לתאים. התאים אינם מקבלים את כמות הסוכר הדרושה להם ודורשים עוד סוכר למרות הימצאות הסוכר בדם.במקביל - המח מבחין בקיום הסוכר בדם ופוקד על הלבלב להמשיך להפריש כמויות נוספות וגדולות של אינסולין לדם שבסופו של דבר אינן מווסתות כראוי, מה שגורם לצניחת סוכר מהירה (היפוגליקמיה) המעוררת שוב את תחושת הרעב. האדם רעב - אוכל עוד סוכר, המח מבחין בעליית הסוכר ופוקד על הלבלב להפריש עוד אינסולין וחוזר חלילה עד שהתא קולט בסופו של דבר את כמות הסוכר הדרושה לו.
מצב 'ההתמכרות' לאינסולין נקרא תנגודת אינסולין או במילים אחרות 'סוכרת סמויה'.
מדוע 'סוכרת סמויה' ? במידה ומצב זה ימשיך לאורך שנים, הלבלב יידרש להוציא יותר ויותר אינסולין והתאים יסגרו יותר ויותר רצפטורים כך שייווצר מעגל קסמים שיוביל לכך שהלבלב יגיע לשיא הפרשת האינסולין שלו ומצד שני הסוכר ממשיך לזרום בדם מה שיגרום לבעיות רפואיות ממשיות, לחילופין הלבלב נשחק ומפסיק לתפקד - בשני המקרים הרופא יבשר לכם שהנכם חולים במחלת הסוכרת.

איך זה קשור לדיאטה ?
התדירות בה אנו מכניסים מזון לפינו נקבעת ע"פ שני מרכזים במח: "מרכז הרעב" ו-"מרכז השובע" שני המרכזים עובדים בקשר ישיר עם הקיבה וכאשר זו מתמלאת היא משדרת למח שהיא קיבלה את מה שהיא צריכה. מרכז השובע מפריש חומר הגורם לנו להרגיש שבעים וכך אנו מפסיקים לאכול. שני המרכזים מאוזנים ע"י כך שמרכז אחד מדכא את פעולתו של השני וכן להיפך.
על מנת לסבר את האוזן בחשיבות הקריטית של פעולת שני המרכזים במח - פעילות של מרכז הרעב בלבד משמעותה אכילה ללא הפסקה עד מוות ופעילות של מרכז השבע בלבד משמעותה חוסר אכילה עד מוות (הדבר אפשרי והוכח בניסוי בעכברים).
כאשר קיים מצב של תנגודת לאינסולין, התאים רעבים לסוכר ומנגנון הרעב פועל יותר מדי.
כך ש-
  • כל עוד האינסולין מופרש לדם, מבחינת המח - זהו מצב חוסר אנרגיה ובמצב שכזה אין לו אינטרס להגביר מטבוליזם ולבזבז אנרגיה אלא להפך.
  • לאחר סיום הפרשת האינסולין, הסוכר אינו מתייצב בחזרה אלא צונח מתחת לרמה התקינה ובכך גורם לרעב חוזר.

מסקנות:
  • לסוכר עצמו - מעבר למטען הקלורי יש פוטנציאל השמנה אדיר !
  • ככל שנאכל יותר סוכר - נהיה יותר רעבים.
  • הרעב אותו אנו מרגישים אינו בהכרח מאפיין רעב אמיתי לאנרגיה אלא רמת סוכר שאינה מאוזנת.
  • ככל שתנגודת האינסולין תמשיך להחמיר - כך ילך ויגדל המשקל העודף שלנו.
  • לא רק שהפגיעה בגופינו תהיה אסטטית אלא שבסיום המסלול מצפה לנו מחלת הסוכרת ומכאן הקשר ההדוק בין עודף משקל לסוכרת.

מה ניתן לעשות ?
יש להשליט סדר בכמויות האינסולין המתרוצצות בדם ! כך נרוויח שתי ציפורים - הרזיה וחסינות מסוכרת.
הדרך התיאורטית לביצוע היא כמו תמיד פשוטה - פחות אינסולין = פחות סוכר. רוצים להנמיך את כמויות האינסולין אכלו פחות סוכר. אך כפי שציינו לעיל, התהליך פועל במעגל קסמים : סוכר גורם לרעב שגורם לצריכת סוכר נוסף שגורם לרעב נוסף. המשמעות הראשונה היא שזה יהיה קשה. על מנת להוציא את הגוף מהתמכרות זו דרוש כוח רצון עז. כלומר בשלב מסוים אנו נדרש להישאר רעבים במסע שלנו 'לחנך' את הגוף לצריכת מזון נבונה ולא ניתן לגוף את הסוכר שלו על מנת שלא יהפוך אותנו ליותר רעבים.
זהו שלב ראשון וחשוב בדיאטה - הבנת הנזק הנגרם כתוצאה מאכילה בלתי מוגבלת.
השלב הבא והחשוב הוא מיון האוכל הנכנס לפינו וחשיבה מעמיקה האם אנו זקוקים לו באמת. איך אפשר לדעת ? כאשר אתם רעבים, תנסו לדמיין אם בא לכם עכשיו לאכול צלחת עם אורז ועוף או שיותר מתאים לכם 'לנשנש' כדור גלידה נחמד או חטיף שוקולד. אם האחרון נכון, אנחנו לא באמת רעבים לאוכל אלא לסוכר והרעב נובע מתסביך האינסולין שציינו לעיל.

לרשותנו מספר אפשרויות להגיב לרעב:
  • התגובה הפחות רצויה - לצרוך סוכר ואז הרעב ייפסק אבל לא יצאנו ממעגל הקסמים וצפו לרעב נוסף בעוד כשעתיים או פחות.
  • לצרוך מזון אחר שאינו מתוק ובכך לנסות 'לעבוד' על הגוף. במצב זה הרעב ישתתק לזמן מה עד שהקיבה תשדר למח שעבדתם עליו והוא יפעיל שוב את מרכז הרעב.
  • לצרוך מזון מתוק שאינו סוכר מזוקק אלא מאינדקס גליקמי נמוך יותר. (נסביר בהמשך)
  • נתאפק ונסבול את הרעב עד לארוחה הקרובה. דורש כוח רצון עז ויכול לעבוד בצורה חלקית. הגוף לא יוותר כל כך מהר על הצורך בסוכר והוא עלול למחות על כך בחולשה, חוסר ריכוז וכאבי ראש ולכן תלוי מתי החלטתם לבצע פעולה זו.
אין זה אומר שלא נוכל לאכול ממתק לעולם, בוודאי שכן ! אך רצוי שנקבע לכך שעה מראש והממתק יהיה חד פעמי לאותו יום. שימוש בממתק כדרך להפגת הרעב - יחזיר אותנו לקרוסלת האינסולין שהנופלים ממנה חולי סכרת לכל החיים.

ולסיום, טיפ קטן:
אם החלטתם להלחם בצורך למתוק ראש בראש ולהתנזר מצריכת הסוכר, סביר להניח שלא יהיה לכם קל ותעברו תקופה קשה. אבל אלו הן החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שהתקופה הזו תארך בין חמישה ימים לשבוע בלבד, כך שלאחר תקופה זו הסוכר יתייצב בגופכם ותוכלו ליהנות מתזונה יציבה יותר ומשביעה יותר ללא התלות בסוכר ומוצריו.
בנוסף, הרגישות לסוכר ניתנת לשינוי. אם עד עתה רק שלש כפיות סוכר היו מספקות אתכם בכוס הקפה, תוכלו בהדרגה להגיע בקלות לכפית אחת וכך תרגישו מתיקות רבה יותר בפה מכמות פחותה יותר של סוכר.