דיאליזה פריטוניאלית (ציפקית) – ב. גורמים חשובים.

מתוך פרסומי האגודה האמריקאית של מטופלי כליות (AAKP).

על גורמים חשובים נוספים במעקב על הטיפול שהחולה מקבל.
מאחר וסוג זה של דיאליזה מתבצע בבית החולה, חשוב לרופא הנפרולוג המטפל (ולצוות עוזריו), לבצע מעקב תקופתי מתמשך על מידת התאמת תהליך הדיאליזה כמִכלול (כולל המעקב אחרי שינויים אפשריים בנכונות גוף החולה לקבל ביעילות את הדיאליזה בשיעור המוגדר שלה).

המִכלול מושפע ממספר גורמים היכולים להשתנות במשך הזמן:
  • היכולת הנשארת בתפקוד כליות החולה המוגדרת כ-RRF, נמדדת בבדיקת דם ועל ידי איסוף שתן 24 שעות. המעקב המקובל בשנת הדיאליזה הראשונה מתבצע כל חודשיים. לאחר מכן בודקים RRF שלוש פעמים בשנה עד שנמצא שערך ה- RRF ירד למידות זניחות.
  • בדיקת שיווי המשקל הפריטוניאלי (המוגדר כ-PET) או בדיקה דומה, אחרת, מודדת באיזה מידה הקרום הציפקי (PERITONEUM) ממשיך לתפקד. נוהגים לבצע בדיקה זו, תחילה כחודשיים מתחילת ביצוע הדיאליזה הפריטונלית. יש לחזור עליה אם יש בעיות בדיאליזה או במידת יכולת הדיאליזה לנקז. תפקוד הקרום הציפקי משפיע על משך הזמן (DWELL TIME), שיש להשאיר את נוזל הדיאליזה בבטן מידת הניקוי לתחלופת הנוזל תלויה במהירות שבה הקרום הציפקי מאפשר לפסולת הגוף (אוריאה או קראטינין) לעבור מדם החולה דרך הקרום לתוך נוזל הדיאליזה. ערך ה- PET יחודי לכל אדם, והוא יצביע לרופא המטפל על מידת יכולת ההעברה דרך הקרום, כלומר יכולת גבוהה, ממוצעת או נמוכה. יכולת גבוהה מצריכה פרקי זמן לכל תחלופת נוזל, קצרים יותר. חלק מהחולים מעדיפים את הגדלת הנפח למילוי (למשל מ- 2 ל-2.5 ליטר, או מ- 2.5 ל- 3 ליטר), מאשר להגדיל את מספר התחלופות ליום. כללית יכולת תפקודו של הקרום נשארת ללא שינוי במשך הזמן, אבל עשויה להשתנות אם: היתה דלקת הקרום הציפקי (PERITONITIS), או אם התרחשו מספר דלקות תוך שנה או שנתיים, או אם המטופל מבצע דיאליזה פריטונלית במשך מספר שנים. שינויי PET מחייבים הגדלת נפח התחלופה או הגדלת מספרן. לכן יש לדווח לנפרולוג המטפל על שינויים בכמות הנוזל המוחלף.
  • בדיקות תקופתיות נוספות (בדיקות אוריאה, קראטינין ועוד) המבוצעות בהנחיית הנפרולוג המטפל, מדי חודש או חודשיים, משלימות את תמונת המידה בה הטיפול הנוכחי של החולה, מספק.

בחירת החומר, עיבוד ותרגום ע"י אלכס דובר "העמותה"