בעיות בכשל כלייתי – עצמות, סידן, זרחן, ויטמין D ו- PTH

מחלות עצם בחולי כשל כלייתי, על הבעיות הגורמות להן וחשיבות מניעתן.
מבוא הבעיות הנדונות במאמר זה מתפתחות בדרך כלל, אצל חולים שתפקוד הכליות שלהם הוא פחות מ- 40% מהתפקוד הנורמלי. בעיות עם סידן וזרחן קורות יותר אצל חולים במחלות כליה אחרות. אם אינך חולה בכשל כלייתי, או מטופל דיאליזה, או מושתל כליה ויש לך בעיות עם סידן או זרחן, עליך לדון בבעיות אלה עם הרופא על בסיס אישי.
מניעת מחלת עצמות חשובה לחולים עם כשל כלייתי. כאשר בעיה חמורה מתפתחת, קשה לחולים אלה הריפוי, לכן "המניעה טובה מהריפוי". בדיקות דם מזהות בעיות בשלב המוקדם וטיפול יכול להקטין את הסיכוי להתפתחות מחלה חמורה.
לרוע המזל, מדובר בתחום מסובך. למרות שמאמר זה ארוך ומנסה להסביר כמה שיותר בפשטות את הנושא, זה עדיין לא קל. החלק החיובי הוא בזה שאין צורך לחולי כליה להבין את כל הפרטים, כך שאל דאגה ! רצוי לקרוא את נקודות המפתח להלן ואז לקרוא רק על הנושא המיוחד שמשפיע עליך או שבו ההתעניינות, והשאר הוא עבורך רק למידע.

הערת המתרגם
על מנת לדייק מדעית, יש לציין כי כאשר מוזכרים סידן - לאורך כל המאמר, הכוונה היא לתרכובותיהם - מלחי סידן ומלחים המכילים זרחן (פוספטים) היסודות סידן המתכתי והזרחן האלמתכתי, אינם נמצאים בצורה חופשית בטבע, אלא רק בצורת תרכובות.

נקודות מפתח לטיפול המניעה
·
עליך להבין כי כמה בעיות עם סידן וזרחן יגרמו לך להרגיש חולה מיד. אך בעיות אחרות עם העצמות או הלב, מתפתחות לאט ובמשך השנים, כך שטיפול המניעה יעזור לשמור עליך היטב. · יש לדון במטרות הטיפול עם הצוות במחלקה הנפרולוגית, שהפשוטה ביניהם היא לשמור על רמת זרחן לפחות מתחת ל- 5.6 mg/dl (מיליגרם בליטר). כאשר אצל חלק מהחולים הרמה "הרצויה" היא לפחות מתחת ל- 6.2 mg/dl (מיליגרם בליטר). · עליך להבין את מרכיבי התזונה שלך, כך שלא תקבל יותר מדי זרחן ביום. · יש ליטול את התרופות להפחתת רמת הזרחן - "קושרות זרחן", בדיוק לפי המרשם ולדון עם המטפלים במחלקה הנפרולוגית, בכל מקרה של נטילתם שלא לפי המרשם מכל סיבה שהיא.

האם זה נושא מסובך וכמה הוא חשוב ?
בעיות עם סידן, זרחן ה- PTH - כימיקל הנמצא בדם שנקרא הורמון יותרת בלוטת התריס - ParaThyroid Hormone, יכולים לקרות אצל כל חולה בכשל כלייתי. לעיתים יש תסמינים (אלה הגורמים להרגשת מחלה). ברב המקרים, הבעיות מתחילות ללא תסמינים ולא גורמות לנזקים בלתי הפיכים לעצמות, ללב או לכלי הדם בתקופה של שנים. טיפול מניעתי יכול להפחית את סיכויי הנזק הבלתי הפיך. אך זה דורש מהחולה, הרבה מאמץ והשגחה עצמית, עם עזרה מהצוות במחלקת הנפרולוגיה.

מהו סידן ומה חשיבותו ?
סידן (Ca - Calcium) הוא מינרל הנמצא בכל הגוף בצורת מלחי סידן. הסידן יוצר עם הזרחן, את החוזק שבעצמות. הסידן גם משמש לחיזוק השרירים ונע בכל הגוף בדם. רמת הסידן בדם דורשת פיקוח הדוק לתפקוד נורמלי של הגוף ו- PTH (ראה בהמשך), חשוב גם לכך. הסידן נקלט בגוף עם המזון ומצוי במיוחד במוצרי חלב, ירקות ירוקים וביצים. הערך התקין של רמת סידן בדם היא 8.1 עד10.4 mg/dl (מיליגרם בליטר).

מהו זרחן ומה חשיבותו ?

זרחן (P- Phosphor) הוא מינרל הנמצא בגוף כמלחי זרחן - פוספט (Phosphate). הזרחן והסידן יוצרים, את העצמות. הזרחן בדומה לסידן משמש לחיזוק השרירים ומשמש גם לתגובות נוספות עם כימיקלים אחרים. הזרחן נקלט בגוף עם המזון, מוצרי חלב, אגוזים ובשר הם שלשה סוגים המכילים הרבה זרחן. הערך התקין של רמת זרחן בדם היא 2.5 עד 4.5 mg/dl (מיליגרם בליטר).

מהו PTH ומה חשיבותו ?
PTH - הורמון ה- Parathyroid (יותרת בלוטת התריס) הוא הורמון החשוב ביותר לפיקוח על רמת הסידן בדם. ה- PTH נוצר ביותרת בלוטת התריס. בדרך כלל יש ארבע בלוטות יותרת שגודלן הוא כראש סיכה. הן נמצאות בצואר, מאחורי בלוטת התריס. לבלוטת התריס תפקוד שונה מבלוטות היותרת, שרק במקרה הן נמצאות בסמוך. אם רמת הסידן בדם יורדת, בלוטות יותרת התריס יוצרות יותר הורמון PTH, שמוציא יותר סידן מהעצמות אל הדם, כדי לשמור על רמתו בדם. אם רמת הסידן בדם עולה מעבר לרמה הנורמלית, רמת ה- PTH יורדת ואז רמת הסידן יורדת לרמה הנורמלית. הטווח הנורמלי של ה- PTH, תלוי בשיטה הנהוגה במעבדות השונות, לכן יש לבדוק עם המחלקה הנפרולוגית את הטווח הנורמלי על מנת לדעת את הטווח הנורמלי שלך.

מהו ויטמין D ומדוע הוא חשוב ?

ויטמין D דרוש על מנת לקלוט את הסידן מהמזון לגוף. כמות קטנה של ויטמין D מגיעה מהמזון. אך מרביתו נוצרת ברקמת העור ובתהליך הקורה בהשפעת אור השמש על העור. גם כך ויטמין D צריך להפוך לצורתו הפעילה בכליות. רמת הויטמין D בדם אינה נבדקת באופן סדיר ע"י המחלקה הנפרולוגית, כי בדיקה זו לא נדרשת אלא במיקרים מיוחדים.

מה יקרה בכשל כלייתי עם הסידן, הזרחן, הורמון PTH וויטמין D ?
כאשר חולה מפתח כשל כלייתי ומתחיל בטיפולי דיאליזה, יכולים לקרות האירועים הבאים. אך טיפול מניעתי יכול למנוע את מרביתם: ·
  • ירידה ברמת הסידן בדם תהיה הסימן העיקרי הראשון. מאחר והכליות אינן משנות את ויטמין D לצורתו פעילה, הסידן אינו מגיע מהמזון לגוף, רמת הסידן בדם יורדת. הטיפול הנדרש הוא תחליפי ויטמין D פעיל. (ראה פרטים למעלה). ·
  • רמת הזרחן בדם עולה, כי הכליות אינן מפנות את עודפי הזרחן לשתן. רמת זרחן גבוהה בדם יכולה לגרום לגרד בגוף. הטיפול הנדרש הוא בתרופות "קושרות זרחן". (ראה פרטים למטה). ·
  • ההורמון PTH נוצר בכמויות גדולות, כהשפעת רמתו הנמוכה של הסידן בדם. ה- PTH מנסה לשמור על רמת סידן נורמלית בדם, על ידי הגדלת כמויות הסידן הנספגות מהמזון, אך גם מוציא סידן מהעצמות. כיוון שבלוטות יותרת התריס "עובדות" כל כך קשה, הם יוצאות מכלל שליטה וגורמות בכך לרמת סידן גבוהה קבועה. זה יצריך ניתוח להסרת הבלוטות. הנקרא כריתת יותרת התריס - Parathyroidectomy (ראה פרטים למטה).

רמת סידן גבוהה ונמוכה – סיבות, השפעות וטיפול

  • · רמת סידן נמוכה בדם מתפתחת בכשל כלייתי כאשר ויטמין D שאינו פעיל מצוי, או כאשר החולה עבר ניתוח לכריתת בלוטות יותרת התריס. רמת סידן נמוכה יכולה שלא לגרום לתסמינים. רמת סידן נמוכה ביותר יכולה לגרום להתכווצות שרירים ולעויתות במיוחד בפנים ובזרועות. הטיפול הוא לתת ויטמין D וסירן בצורת טבליות. זריקות סידן ניתנות במקרים של עוויתות שרירים. ·
  • רמת סידן גבוהה בדם יכולה להתפתח על ידי רמה גבוהה של PTH, או ע"י קליטת סידן רבה בטיפול בסידן וויטמין D בטבליות. זה יכול שלא לגרום תסמינים, אבל רמת סידן גבוהה בדם, יכולה לגרום ליתר עצבנות, לגרוי בעיניים ולכאבי בטן. הטיפול הוא הפסקת נטילת כדורי סידן וויטמין D ובמקרים קשים לניתוח כריתת בלוטות יותרת התריס.

רמת זרחן גבוהה ונמוכה – סיבות, השפעות וטיפול
·
  • רמות זרחן נמוכות בדם אינן נראות לרוב בחולי כשל כלייתי. אך רמות זרחן נמוכות נמדדות לרוב ביו שבועיים לחודשיים לאחר השתלת כליה מוצלחת, משום שהכליה עדיין דולפת והזרחן יוצא עם השתן. בדרך כלל אין תסמינים והטיפול בחוסר הזרחן הוא להפסיק את מגבלות הזרחן בדיאטה ואפילו ליטול טבליות "זרחן". ·
  • רמת זרחן גבוהה בדם נפוצה בחולי דיאליזה ובחולי כשל כלייתי מתקדם. לרוב אין בעודף זרחן תסמינים אבל רמות זרחן גבוהות בדם גורמות לגרד כללי, שיכול להיות חמור. סידן וזרחן יכולים להצטבר כרקמה קשיחה במקומות אחרים מאשר בעצמות, מחלה קשה הידועה בשם הסתיידות - calciphylaxis (CUA). (ראה פרטים למטה). הטיפול ברמת זרחן גבוהה הוא לשפר את הדיאליזה, להקטין צריכת זרחן בתזונה ונטילת תרופות "קושרות זרחן". למרות הטיפולים הנ"ל, רמת זרחן קשה מאד לאיזון בהרבה חולים.

רמת PTH גבוהה ונמוכה – סיבות, השפעות וטיפול ·
  • רמות PTH נמוכה נגרמת בעקבות ניתוח כריתת בלוטות יותרת התריס ובכך גורמת לרמת סידן נמוכה. (ראה פרטים למעלה). ·
  • רמת PTH גבוהה נגרמת כאשר בלוטות יותרת התריס פועלת ביתר. לפעמים PTH ניתן לשליטה ע"י שימוש בויטמין D. בכמה חולים הבלוטות מייצרות יותר ויותר PTH כתוצאה מרמה גבוהה של סידן. רמת PTH גבוהה תגרום לחולשת שרירים עם כאבים סביב הכתפיים ופרקי הירך. לבסוף תתפתח מחלת עצמות. רמות גבוהות של סידן וזרחן בדם, כתוצאה מעודף PTH, יכולות לגרום הסתיידות בכלי הדם ובשסתומי הלב. הטיפול במקרים החמורים הוא הסרה על ידי כריתת בלוטות יותרת התריס. יחידות הדיאליזה בודקות רמת PTH בקביעות במטופלי הדיאליזה, ומנסות לתכנן את ניתוח הכריתה לפני הסתבכויות חמורות.

מהו הטיפול שינתן במקרים של בעיות סידן, זרחן, והורמון ה- PTH ?
יש כמה סוגי טיפול בשימוש. שום טיפול אינו מושלם ביעילותו, לרוב משום שטיפול הדיאליזה אינו מחליף ב-100% את תפקוד הכליות, כך שתמיד צפויה נטיה לרמת זרחן גבוהה בדם.

תזונה (דיאטה)
תזונה דלת זרחן תעזור מאד לפקח על רמתו בדם. בכדי לקבל הנחיות לתזונה דלת זרחן בהתאם לתוצאות בדיקות הדם, כדאי לפנות לדיאטנית נפרולוגית בתזונה דלת זרחן
המזונות הבאים אמורים להיות מוגבלים אך אין צורך במניעתם:
חלב ניגר, מוצרי חלב, גבינות רכות, ביצים, ובשר עגל, עוף או הודו.
מוצרי מזון שכדאי להימנע מהם: דגים עם עצמות כמו סרדינים, דג מלוח ומאכלי ים (סרטנים). נקניקים או אברי פנים, גבינות קשות, זרעים וגרעינים שונים, כל מוצרי חיטה מלאה, קיטניות, קקאו ושוקולד (במיוחד שוקולד חלב), ממרחי שוקולד וחמאת בוטנים, אבקות חלב ותרכיזי חלב, פירות יבשים, אגוזים, שקדים ופופקורן ועוד.
בשר עוף ודגים, מכילים זרחן, אך בשל תכולת החלבון החשובה בהם. בכל מקרה של ספק, יש לפנות לדיאטנית. תזונה טובה חשובה ביותר.
במידה ונוטלים "קושרות זרחן" (Caltrate, Alukaps, Renagel), חשוב ליטול אותן עם האוכל הכולל חלבון (בשר, עוף, חלב, גבינות, דגים). זה יעזור להביא לירידת רמת הזרחן בדם.

דיאליזה איכותית
דיאליזה איכותית משמעותה ניקוי יותר חמרי פסולת מהדם. החשיבות היא בזה שהזרחן אינו מסולק ביעילות מהדם ע"י הדיאליזה. דיאליזה שאינה איכותית, תשאיר רמת זרחן גבוהה בדם,עם כל הבעיות המשתמעות מכך. (ראה פרטים למעלה).
לכן, כאשר ניתן טיפול בהמו-דיאליזה, או דיאליזה ציפקית, יש צורך בבדיקת איכות הדיאליזה לעיתים קרובות. אם הדיאליזה אינה יעילה דיה, יתכן ויש לשקול שינוי בטיפול, כמו הארכת זמן הטיפול או שינוי השיטה.
קיימת שיטה איכותית חדשה לטיפולי המו-דיאליזה המשתמשת במסנן עם מחיצה חצי חדירה (ממברנה) הנקראת “high-flux” שיותר יעילה בסינון.
למרבית הצער, גם דיאליזה איכותית לא מסלקת עודפי זרחן. לכן, תמיד יש להוריד את רמתו בדם, בתזונה נכונה, כמו בצורך בנטילת "קושרות זרחן".

תרופות לויטמין D
מאחר ומציאות ויטמין D הוא אחת הסיבת העיקריות לבעיות סידן ועצמות בחולים עם מחלות כליה, ניתן לקבלו כטיפול חלופי.
טיפול זה אינו פשוט כפי שזה נראה, כי ויטמין D המתקבל מהמזון אינו פעיל. ויטמין Dצריך להשתנות למצב פעיל, ראשית על ידי רקמת העור בחשיפה לקרני השמש ושנית על ידי פעולה בכליות. במקרי מחלות כליה קשות הפעולה הסופית בשינוי הפעילות נפסקת, כך שצורה מיוחדת של ויטמין D צריכה להינתן על מנת להשלים את תהליך הפעולה.
הכליות מפסיקות את פעולת שינוי ויטמין D לצורתו הפעילה כאשר ספיקתה יורדת עד כדי 40% מרמתה הנורמלית. כל אחד עם תפקוד כלייתי נמוך מ- 40%, צריך לשקול טיפול בנטילת תחליפים לויטמין D. לעומת זאת, אם רמת הסידן ורמת ה- PTH בדם היא נורמלית, טיפול בתחליפי ויטמין D אינו תמיד ניתן על ידי הרופא, כי מחקרים לא הוכיחו יעילות הטיפול.
התחליף הניתן ביותר הוא אלפא-קלסידול (Alfa-Calcidol), שניתן בכמוסות – לרוב במינון של אחת כל בוקר. תופעות הלוואי יכולות לכלול הרגשה רעה. יש ליטול אותן עם הארוחה. לעיתים נרשמת התרופה לנטילה פעם עד פעמיים בשבוע, במינון גבוה יותר. אלפא-קלסידול קיימת גם כזריקה, אז ניתנת אחרי מספר טיפולי המו-דיאליזה.
אחת מהשפעות הלא טובות בכל אחד מצורות נטילת אלפא-קלסידול, היא עליית רמת הסידן בדם, לפיכך דרוש מעקב מעבדתי אחרי רמת הסידן. לפעמים בגלל רמת סידן חריגה – גבוהה, אין החולה רשאי ליטול את התרופה.( ראה בהמשך על רמת סידן גבוהה).

תרופות להורדת קליטת הזרחן - "קושרות זרחן"
"קושרות זרחן" הן קבוצת תרופות ה"תופסות" את הזרחן במזון ומונעות את קליטתו על ידי הגוף. "קושרות זרחן" יעילות רק עם הפיקוח על התזונה. (ראה פרטים למעלה).
קלטראט, (Caltrate) טומס, קלצימור, ופוסלו, הן "קושרות זרחן" על בסיס סידן. יש להן תופעות לוואי הכוללות, טעם של גיר ועצירות ומעלות לרוב את רמת הסידן בדם. שתי הראשונות ניתן לבליעה, והאחרות דרושה לעיסה טרם הבליעתן. את כולן יש לבלוע כ-15-10 דקות לפני הארוחה.
אלוקאפּ, (Alucaps) היא ”קושרת זרחן" המכילה אלומיניום. יעילה מאד בקשירת זרחן, אך אם היא ניטלת משך תקופה ארוכה, האלומיניום הנקלט בגוף גורם לבעיות זכרון. תופעת הלוואי שלה - עצירות. אלוקאפ יש לבלוע כ-15-10 דקות לפני הארוחה. לאחרונה נאסר השימוש באלוקאפּמהסיבה שהוסברה.
רנאג'ל (Renagel), היא ”קושרת זרחן" חדשה, שאינה מכילה סידן או אלומיניום. ויעילה מאד בקשירת זרחן, לרנאג'ל כמעט ואין תופעות לוואי. את הקפסולה יש לבלוע בשלמות עם הארוחה.
רנאג'ל, נמצאת ב"סל הבריאות" לדיאליזה (למרות מחירה)
המינון לנטילה של כל אחת מ"קושרות הזרחן" הנ"ל, תלוי ברמת הזרחן בדם. יתכן ויש צורך לקחת מספר שונה של טבליות/קפסולות לפני/עם כל ארוחה, המספר תלוי בכמות הזרחן בארוחה. (ראה פרטים למעלה).

על תרופות "קושרות זרחן" לחולה הכליות
הזרחן הוא מינרל המשפיע על בריאות העצמות. כאשר לחולה יש כשל כלייתי, הוא נוטה לפתח רמת זרחן גבוהה.מצב זה מביא לבעיות בעצמות. יותר מדי זרחן בגוף מביא גם לגרד. הטיפול כולל תזונה דלת זרחן (ראה פרטים למעלה), ונטילת "קושרות זרחן" ועצם הטיפול בדיאליזה עוזרים במעט. הורדת כמויות הזרחן בגוף יכולה להעשות רק על ידי שילוב עם פיקוח על התזונה. התרופות "קושרות הזרחן" לא יעשו את כל העבודה לבדן.

נטילת תרופות "קושרות זרחן" ותופעות לוואי שלהן
את התרופות "קושרות הזרחן" יש ליטול לפי ההוראות, כל תרופה וההוראות שלה. כאמור, יש תרופות הדורשות לעיסה, ויש הנבלעות בשלמותן, יש הניטלות 15-10 דקות לפני הארוחה, ויש הניטלות עם הארוחה.
כל "קושרות הזרחן" פועלות רק בארוחות הכוללות מזונות המכילים זרחן. כלומר יש ליטול אותן בארוחות (גם קלות) המכילות: בשר, דגים, ביצים, גבינות חלב או קטניות.
אין ליטול "קושרות זרחן" בארוחות שאינן מכילות חלבון, כמו טוסט, או כריך ריבה או סלט, ביסקויט או פרי.
כל האמור מתכוון כי יש לקחת "קושרות זרחן" בכמות יחסית לגודל הארוחה, אך לא יותר או פחות מהמינון המומלץ ליום.
תופעת לוואי לא רצויה הכי נפוצה היא טעם הגיר, הרגשת הבחילה בפה. אם אין החולה יכול להסתגל לטעם התרופה, אז ניתן לבלוע אותה כ- 15 דקות לפחות לפני הארוחה.

נטילת תרופות אחרות
אין צורך ליטול "קושרות זרחן" באותו הזמן שנוטלים כדורי ברזל או אנטיביוטיקה, משום שערבוב זה יפחית מיעילות כל התרופות. את התרופות האחרות ליטול כשעה אחרי הארוחה.
יש ליטול תרופות רק לפי הוראות הרופא. תרופות עבור צרבת במערכת העיכול, מכילות סידן או אלומיניום ואין ליטול אותן כאשר מטופלים ב"קושרות זרחן".
יש לבדוק עם הרוקח על השפעותיה האפשריות של כל תרופה חדשה לנטילה.

אחסנת התרופות ומידע נוסף
את התרופות יש לאחסן באריזתן המקורית, במקום קריר ויבש. רחוק מהישג ידם של ילדים. יש לגעת בתרופות רק בזמן נטילתן.
המידע בקשר ל"קושרות הזרחן" לעיל הוא מתומצת ומכיל רק את הפרטים החשובים יותר. מידע נוסף למעוניינים, אפשר לקבל אצל הרופא, הרוקח, או הדיאטנית.

השתלת כליה
לרוע המזל, השתלת כליה אינה מחזירה את הכל למצב נורמלי.
השתלת כליה מוצלחת היא הטיפול הטוב ביותר לכשל כלייתי, אך אינה מחזירה לאחור את כל הבעיות שהתפתחו בתקופה שקדמה להשתלה. אפילו כאשר ההשתלה מבוצעת לפני תחילת טיפולי הדיאליזה יהיו לו כמה בעיות.
בדרך כלל ולמרות זאת, גם אם כל בדיקות הדם לא יחזרו לגמרי למצב הנורמלי לאחר השתלת הכליה, הבעיות החמורות לא יתפתחו.
חשוב כאן להזכיר כמה בעיות שיכולות כן לקרות:
  • רמת זרחן נמוכה תיתכן שבועיים עד חודשיים אחרי ההשתלה אם הכליה המושתלת מוגדרת כדולפת. בעיה זאת מטופלת ע"י הפסקת משטר של תזונה דלת זרחן, או על ידי כדורי זרחן.
  • רמות סידן גבוהות הן תופעה ידועה של מושתלים. רמות הסידן יכולות לחזור למצב הנורמלי כשנה אחרי ההשתלה. יש מקרים שרמת הסידן עולה גבוה, מעל 12.0 mg/dl (מ"ג בליטר), בחודשיים הראשונים שלאחר ההשתלה, אז יש צורך לשקול ניתוח בצואר לכריתת בלוטות יותרת התריס (ראה בהמשך).
בעיות עם העצמות יכולות להתפתח אחרי השתלת הכליה, במיוחד מחלת דלדול העצם - osteoporosis (ראה בהמשך).

הניתוח לכריתת בלוטות יותרת התריס – Parathyroidectomy
יש כמה חולים שבלוטות יותרת התריס שלהם, יוצאת מכלל שליטה ומפיקות יותר מדי PTH. בכמה מקרים הטיפול היחיד הוא ניתוח בצואר לכריתת בלוטות יותרת התריס.
השם הרפואי לניתוח זה הוא Parathyroidectomy.

מדוע מבוצע ניתוח לכריתת בלוטות יותרת התריס ?
ניתוח זה נערך משום שבלוטות יותרת התריס מפיקות יותר מדי את הורמון ה- PTH. יותר מדי PTH גורם לעליית רמת הסידן בדם, שלאחר תקופת מה תגרום נזק לעצמות, לכלי הדם וללב.
בדרך כלל, יש ארבע בלוטות יותרת התריס, שכל אחת בגודל מילימטר אחד. בחולי כשל כלייתי הנדרשים לניתוח הסרתן, כל הבלוטות מוגדלות, לעיתים עד 5 מילימטר. הניתוח להסרת בלוטות יותרת התריס דרוש גם לחולים שאינם סובלים מכשל כלייתי. במקרים אלה בלבד, בלוטה אחת מוגדלת ומסירים רק אותה.
רק במקרים נדירים קורה שבלוטת יותרת התריס מוגדלת בחולה כליות היא סרטנית.

מי מבצע את הניתוח וכמה זמן הוא נמשך ?
הניתוח מסובך דיו, רק משום שבלוטות יותרת התריס קטנות ונמצאות במקום לא קבוע. לכן את הניתוח להסרתן מבצע מנתח מומחה לנושא עם יכולות מיוחדות.
הניתוח מבוצע בהרדמה כללית.
למרות שהניתוח אינו חודרני לעומק הגוף, המנתח חייב במשנה זהירות. כאשר המנתח מוצא את הבלוטות יותרת התריס המיועדות לכריתה, נהוג לשלוח את הבלוטות שנכרתו למעבדה פתולוגית, לשם בדיקה דחופה להבטחת הסרת הבלוטות בשלמות. לכן הניתוח נמשך עד כשעתיים.
ההתאוששות מהניתוח בדרך כלל מהירה,והחולה יורד ממיטתו למחרת ויום לאחר מכן יוכל להסתובב. מאחר ונדרשות בדיקות יומיות למעקב אחר רמת הסידן, החולה ישוחרר רק לאחר 4עד 5 ימים.לאחר הניתוח.

איזה בדיקות נדרשות לפני הניתוח ?
בתחילה יש לבצע כמה בדיקות דם למדידת רמת ה PTH, על מנת לאשר בוודאות את נחיצות הניתוח.
מאחר ומיקום בלוטות יותרת התריס אינו קבוע, מנתחים דורשים צילום או סריקה של הצואר לפני הניתוח על מנת לנסות לקבוע את מיקומן המדויק של הבלוטות. הצילום או הסריקה, נעשים באולטרה-סאונד (US), תהודה מגנטית (MRI), בטכניקת רדיו-איזוטופית או רנטגן. למרות שכל השיטות הן מושלמות, לא תמיד התוצאה עבור המנתח מספקת. אם בדיקות הדם יצביעו על נחיצות הניתוח, תוצאות שליליות של הצילום/הסריקה לא ימנעו את הניתוח שיתבצע בסופו של דבר.
מאחר ושיתוק במיתרי הקול יתכן כסיבוך של הניתוח, יתכן שמנתח אף-אוזן-גרון יבצע בחינה של מיתרי הקול לפני הניתוח. בחינה זאת נעשית ללא הרדמה, המנתח יביט בחלק האחורי של הגרון עם מראה או טלסקופ גמיש. בכמה בתי חולים בוחנים את מיתרי הקול בכל אחד מהמועמדים לניתוח כריתת בלוטות יותרת התריס ולא רק בחולים שיש להם בעיות קול לפני הניתוח.

כיצד תשפיע הצלקת על ההופעה החיצונית
המנתח נדרש לבצע חיתוך בעור הצואר באורך של כ- 10 ס"מ. החיתוך נעשה באחד מקפלי הצואר התחתון, בקו בו עונדים מחרוזת. הצלקת מגלידה היטב, אך נראית ברור בשטח גלוי לעין. כך שהיא יכולה להשפיע על ההופעה, לא תמיד לרעה. אפשר לכסות את הצלקת על ידי ביגוד מתאים, צעיף או צוארון מוגבה. הצלקת נמצאת מתחת לצוארון של חולצה עם עניבה. יש כאלה הבוחרים להסתיר את הצלקת עם מחרוזת מתאימה.
ברוב בני האדם, הצלקת הנסתרת או הגלויה לא הופכת לבושה חברתית.

מהם הסיבוכים מהניתוח לכריתת בלוטות יותרת התריס ?
כמו בכל ניתוח יש סיבוכים אפשריים:
  • סיבוכים של כל ניתוח – כל הליך של הרדמה כללית יש בו סיכונים לזיהומים בלב או בחזה. לחולים צעירים או אלה הנמצאים בכושר גופני טוב, אפילו אם יש להם בעיות כליה, הסיכונים האלה אינם גדולים. למבוגרים יותר עם עבר של בעיות לב או חזה, יש סיכונים בניתוח עד למות. כל מועמד לניתוח חייב לבדוק עם הרופא המטפל, את הסיכונים בהתאם למצבו
  • דימומים בשעתיים הראשונות לאחר הניתוח – המנתחים עושים את כל הדרוש למניעת דימומים לאחר הניתוח בצואר. אך דימומים קורים. במידה ומתפתח פצע עם דימום רציני, שילחץ על קנה הנשימה ויגרום לקשיי נשימה. מסיבה זו נעשה תפר הסגירה עם תופסני מתכת שקלים להוצאה במקרה של דימום. למרבית המזל סיבוך זה מתפתח רק באחוז אחד מן הניתוחים, כמו שיש שמירה צמודה על מנותחי בלוטות יותרת התריס משך כמה שעות לאחר הניתוח.
  • שיתוק במיתרי הקול, ההופך את הדיבור לקשה – מיתרי הקול הם קבוצת שרירים בתיבת הקול שבתנועתם יוצרים את הקולות – במילים אחרות, גורמים לדיבור. לרוע המזל, העצבים המובילים של מיתרי הקול, עוברים ממש ליד בלוטות יותרת התריס. אם עצב כזה ניתק בזמן הניתוח, המוח לא יוכל להעביר מסר למיתרי הקול ואז הדיבור נפגע. אם נפגע מיתר קול אחד, הדיבור ישמע לא רגיל. אם יפגעו שני מיתרי קול הדיבור יהיה קשה מאד. אחד מתפקידיו של מנתח בלוטות יותרת התריס הוא לזהות את מיקום העצבים (אחד מכל צד) ולהבטיח שלא יפגעו. שיעור המקרים בהם נפגע עצב מיתר הקול הוא כאחוז אחד מכלל הניצוחים, אך בסיכוי לפגיעה כזאת קיים עד פי שלוש, כאשר נעשה בחולה כבר ניתוח דומה בעבר. במידה ויש בעיות במיתרי הקול, הדיבור משתפר לאחר מספר שבועות מהניתוח. כאשר עצב מיתר הקול נפגע ולא ניתק קיים סיכוי להחלמתו.
  • רמות סידן נמוכות –כאשר העודף בהורמון ה- PTH בדם יורד בפתאומיות נופלת גם רמת הסידן. בכמה חולי כליות זה חמור במיחד, כאשר העצמות "רעבות" לסידן על ידי ה- PTH, אז העצמות סופגות כמות גדולה של סידן מהדם. רמות נמוכות של סידן בדם יכולות לגרום לדקירות ולעוויתות בשרירים. לרוב רצוי לתת כמות גבוהה יותר ש כדורי סידן אחרי ניתוח של בלוטות יותרת התריס, או לעיתים להעמיס סידן בערוי דרך הוריד.
  • כשלון בניתוח להפחתת רמות הסידן ו-PTH – קורה ותוצאות הניתוח לא משיגות את היעד שהוא כריתת כל בלוטות יותרת התריס. אם משום שקיימת בלוטה חמישית במקום לא מקובל כמו בחזה העליון, או כאשר המנתח אינו מוצא את כל הבלוטות במקומן הטבעי. בעיה רצינית זאת נפתרת לאחר בדיקות דם נוספות המאשרות קיום בלוטה נוספת, ומציאתה בסריקות לפי הנוהל במקומות אפשריים אחרים וכמובן ניתוח נוסף.

מדוע יש חולים העוברים ניתוח גם בזרוע ?
אם כל בלוטות יותרת התריס נכרתו, לגוף יש נטיה קבועה לרמות סידן נמוכות וגם נדרשת כמות גדולה של טבליות סידן וויטמין D לכל החיים. לכן מנתחים משאירים לעיתים קרובות מקטע קטן של בלוטת יותרת התריס. המקטע יכול להישאר במקומו הטבעי בצואר. אולם מאחר ומקטע הבלוטה יכולה להפוך לבלוטה עם פעילת יתר לאחר שנים, וידרש לשם הסרתה ניתוח נוסף, כמה מנתחים מעדיפים להשתיל את המקטע במקום נוח יותר לכריתה, באחד משרירי הצואר או באחד משרירי הזרוע הקדמיים. לניתוח זה נקרא "Total Parathyroidectomy with Autotransplantation", (שפרושו המילולי כריתה כוללת של בלוטות יותרת התריס בתוספת השתלה ממקור עצמי).
עדיין אין הוכחה מדעית כי אחד מאפשרויות הניתוח טובה מהאחרות, כך שמנתחים שונים ממשיכים לבצע את ניתוחי כריתת בלוטות יותרת התריס לפי ראות עיניהם ונסיונם. אם וכאשר ירצה המנותח לברר על סוג הניתוח שיעבור, עליו לדבר עם המנתח תחילה.

איזה טיפול נדרש לאחר הניתוח ?
מרבית חולי הכליה שעברו ניתוח לכריתת בלוטות יותרת התריס, נוטלים כדורי סידן וויטמין D זמן מסויים לאחר הניתוח. אם הושאר או הושתל בהם מקטע של בלוטה על ידי המנתח שפועלת באופן נורמלי, תיתכן אפשרות של הפחתה במספר הכדורים.
מעקב ובדיקות של רמות סידן זרחן ו- PTH, תמיד ידרש, אפילו לאחר ניתוח כריתה מוצלח.

האם בלוטת יותרת התריס יכולה לגדול שוב לאחר הניתוח ?
אם המנותח ממשיך להיות חולה בכשל כלייתי לאחר הניתוח, מקטע הבלוטה או הבלוטה השלמה אם הושארה, יהיו תחת גרוי מתמיד, יתכן כי תגדל. גם אם המנתח בטוח שכרת את כל בלוטות יותרת התריס, קיים סיכוי שמשך השנים בלוטה נוספת תופיע, תשפיע ויתכן כי ידרש לכרות אותה בניתוח גם.
אם לאחר השתלת כליה מוצלחת הגרוי לתפוקת PTH יעלם או יקטן, חזרתן של בעיות עם PTH הם נדירות, (או לפחות לא קיימות בכמה חודשים שלאחר ההשתלה).

מהי הסתיידות - Calciphylaxis ?
זהו מונח רפואי להצטברות סידן וזרחן בגוף באברים שאינם עצמות. תיתכן בניית שכבה גירית, מוצקה ופריכה (סידן וזרחן כתרכובת - "סידן זרחתי") בכלי דם, בשסתומי הלב, ובחלקים שונים אחרים בגוף. אחת הסיבות לפיקוח על רמת הזרחן בדם היא מניעת הסתיידות.
כאמור, הסתיידות היא חיבור כימי בין סידן לזרחן לחומר גרמי שלא בעצמות. הסידן והזרחן יוצרים רקמה מוצקה ופריכה. במקרים מסוימים ניתן לדמות אותה לחומר גרמי בתוך הגוף הדומה לרקמת עצם. תרכובת כימית זאת נקראת "סידן זרחתי" - Calcium Phosphate, אך לעיתים היא מכונה פשוט "סידן".
הסתיידות חמורה היא נדירה אך בעלת תוצאות חמורות. נפרולוגים מעוניינים בפיקוח על רמות סידן, זרחן ו-PTHלמנוע את ההסתיידות קלה כחמורה.
הסתיידות בקצב מהיר נגרמת בשל רמות גבוהות של סידן וזרחן. תוך פעולה כימית מלחי הסידן והזרחן המומסים בנוזלי הדם יוצרים את "הסידן הזרחתי" - חומר מוצק. התגובה הכימית שנוצרת תלויה ברמות הסידן והזרחן (הגבוהות). את החריגה ניתן לחשב על ידי מכפלת הרמות בדם של מרכיביהם, אשר אמורה לא להיות גבוהה יותר מ- 47. לדוגמא: אם רמת הסידן היא 11.0 מ"ג/ליטר ורמת הזרחן היא 6.0 מ"ג/ליטר הרי שתוצאת מכפלת הרמות היא 66, שהיא תוצאה גבוהה למדי. אצל מטופלי דיאליזה מכפלה של 60 נחשבת גבולית אך סבירה.

  • ההסתיידות והלב
הסתיידות יכולה להיווצר בשסתומי הלב, וגורמת להם להיות קשים ללא גמישות, עד שהם הופכים צרים למעבר הדם. השסתום שמפקח על זרימת הדם מהלב לגוף, יהיה זה שיושפע. אצל חולי דיאליזה ותיקים יתכן צורך בניתוח להחלפת השסתום. זה תהליך מסובך שסופו סיבוכים עד למוות.
מחקרים אחרונים הראו כי עורקי הלב (המספקים דם ללב עצמו), יכולים לפתח הצטברות סידן. המשמעות של הצטברות זאת לא ברורה. הסידן המצטבר באמצע דופן עורקי הלב ואינו מעורב ישירות עם סוגי השומנים המצרים את העורקים וגורמים להתקפי לב. מחקרים נוספים דרושים להראות אם הצטברות של הסידן אמנם חשובה. בכל אופן, נראה שפיקוח על רמת הזרחן בכל הטיפולים המומלצים, מפחיתה את התופעה של הצטברות הסידן בשסתומי הלב..

  • ההסתיידות וכלי הדם
כלי דם בכל הגוף יכולים לפתח הצטברות של סידן, התורמת להיצרות שלהם, המובילה להחלשת אספקת הדם לגוף ובעיקר לרגליים. חולי סוכרת וטרשת עורקים (הסובלים מהצרות עקב כולסטרול גבוה), מפתחים היצרות. לכן כל הגורמים האלה פועלים יחדיו להחלשת זרימת הדם בכלי הדם.

  • ההסתיידות ורקמות אחרות
בתיאוריה, כל רקמה בגוף יכולה לפתח הצטברות סידן, אך לעיתים קרובות, למרות שמרכיבי ההסתיידות נראה בצילומי רנטגן, הוא לאו דוקא גורם לבעיות רפואיות, כמובן תלוי במיקום ההסתיידות. .

  • כיצד מונעים הסתיידות ?
כל הנתונים המספריים שנמנו לעיל עם תזונה נכונה, טיפול דיאליזה איכותי, נטילת "קושרות זרחן" וניתוח לכריתת בלוטות יותרת התריס כאשר נדרש, יורידו את הסיכויים לפתח הסתיידות.

מה גורם לכאבים בעצמות ובמפרקים ?
כאבי עצמות ומפרקים הם בעיה נפוצה בין חולי כשל כלייתי, או מושתלי כליה. הכאבים יכולים לנבוע ממתיחת שרירים או דלקת מפרקים – Arthrutus, אשר כמובן, קורה בחולי כשל כלייתי כמו באחרים. כמה ממחלות העצם לא גורמות כאבים ואחרות יכולות להכאיב מאד. חשוב לדבר על כך עם הצוות הרפואי המטפל, שיקבע את האבחנה. כל הפרטים שיובאו בהמשך מיועדים לסייע לאלה שאובחנו כחולי עצמות.ישנם כמה טיפולים פשוטים, כמו משככי כאבים לשימוש במקרים של כאבי עצמות או מפרקים, במקרים חמורים יותר דרוש טיפול מיוחד. לגבי הטיפול המיוחד על החולה להתיעץ עם רופא מומחה.

סוגי מחלות עצם שיתכנו אצל חולי כליות
מרבי חולי הכליות אינם מפתחים מחלות עצם. אולם, אם כן, יש כמה סוגים שיכולים לקרות. כמה קשורים לבעיות ברמות הסידן והזרחן (ראה פרטים למעלה), וכמה לא. כמה סוגים מחלות עצם ופרקים מתפתחות אצל חולים ללא בעיות בכליותיהם.
כמה מהמחלות הקשורות בחולי הכליות יובאו בהמשך. על מחלות אחרות, הנדירות בחולי כליה (כמו דלקת פרקים ראומטית - rheumatoid arthritis), יש לחפש במקורות מידע אחרים באינטרנט
.
מחלת "שינוי רקמת העצם" - Renal Osteodystrophy Disease
זוהי מחלת עצם הנובעת מרמה גבוהה מאד של PTH בדם הנמשכת זמן רב. PTH מסיר את הסידן מהעצמות. אמנם העצמות מנסות לתקן את עצמן אך אינם מסוגלות לעשות זאת ביעילות. בשלב המוקדם, נראה השינוי ברקמת העצם רק במיקרוסקופ הבוחן ביופסיה מן העצם.
כל הנפרולוגים מנסים למנוע את השינוי ברקמת העצם על ידי טיפול תרופתי, או בניתוח בלוטות יותרת התריס. אם טיפולי מניעה אלה לא עוזרים, אז לעיתים רחוקות תיראה רשימת הבעיות המפחידות המפורטת בהמשך.
כאשר מחלת "שינוי רקמת העצם" מתקדמת, היא גורמת לחולשת עצמות בלתי הפיכה. יש נטיה למבנה רקמת עצם במרקם עדין. רקמות עצם מתפרקות במיוחד מקצות האצבעות ועד עצמות הצואר. פירוק רקמת העצם מביא לקיצור אצבעות ועיקום כתפיים. עמוד השדרה מושפע אף הוא וגורם עקמת. בשעה שהעצמות מנסות לתקן את עצמן לשוא, יש כאבים בכתפים ובירכיים, עיוות בעצמות הלחי והעור נעשה מחוספס ולא נעים למגע.

מחלת "אי פעילות רקמת העצם" -Adynamic bone disease
"אי פעילות רקמת העצם" הוכרה רק לפני מעט שנים ואינה מובנת לגמרי. למרות שלעצמות יש חוזק נורמלי והמראה שלהן תקין ויש בהן פעילות מה. במצב נורמלי יש פעילות רבה ברקמת העצם, עם בניה ושחזור ברקמה באופן בלתי פוסק. בחולה במחלת "אי פעילות רקמת העצם" גם הבניה וגם השחזור ברקמה נעשות באיטיות יתר. האטה שזאת כנראה אינה פוגעת בעצמות עצמן וכמעט בטוח שבעיות חמורות ממחלה זאת לא יתפתחו.
במחלה זו מסתבר, העצמות לא יכולות לעזור בשמירה על רמת סידן נורמלית בדם על ידי שאיבת סידן מן הדם כאשר רמותיו בדם גבוהות. לכן חולי מחלת "אי פעילות רקמת העצם" נוטים לרמות סידן גבוהות ויכולים להגדיל את הסיכון להסתיידות. (ראה פרטים למעלה). לכן צריך לפקח במיוחד על רמות הסידן והזרחן במחלה זאת. רמות PTH הן נורמליות

מחלת "דלדול רקמת העצם"
(אוסטיאופורוזיס) - Osteoporosis
"מחלת דלדול רקמת העצם" פירושה עצמות דקות. מרבית החולים שמעו על מחלה זאת משום שהיא נפוצה באוכלוסיה הכללית. מחלה זו היא גם בעיה לחולי כליות.
"מחלת דלדול רקמת העצם" עצמה אינה מעוררת בעיות. בעיות מתעוררות כאשר עצם נשברת או נמעכת. לכן חשוב להעלות את תכיפות הבדיקות למחלה זו בקרב חולי הכליות. בטרם מתפתחות בעיות כלשהן.
עצמות דקות נוטות להישבר, במיוחד בירך ובכף היד. כמו כן, אם בעצמות הגב קיים דלדול ברקמת העצם, עצמות הגב יכולות להימעך אן לקבל "שברי לחץ". במקרה זה התוצאה ירידה בגובה, גב מכופף וכאבים בגב. (יש גם כאבי גב מסיבות שונות נוספות).
"מחלת דלדול רקמת העצם" פוגעת בעיקר בנשים שעברו את גיל המעבר, בחולים חסרי תנועה (מרותקים) וחולים הצורכים סטרואידים לאורך זמן.
"מחלת דלדול רקמת העצם" מאובחנת על ידי צילום רנטגן הנקרא סריקת DEXAוברב יחידות הדיאליזה שולחים חולים - בעלי סיכון למחלה - לסריקה כזו.
הטיפול ב"מחלת דלדול רקמת העצם" כולל תרגילי התעמלות רגישים (העצמות מתחזקות עם הן פעילות), תזונה נכונה וטובה וכן הפסקת עישון.כאשר החולה נוטל סטרואידים, תתכן האפשרות להפסקת הנטילה. לנשים יש האפשרות לתחליף הורמון וטיפולי הרפיה, כמו כן יש תרופות לחיזוק עצמות. (יש לפנות לרופא המטפל).

"דלקת מפרקים ניוונית" (אוסטיאוארתריטיס) - Osteoarthritis
"דלקת מפרקים ניוונית" היא הנפוצה מבין דלקות הפרקים ומצויה אצל חולים עם בעיות כלייתיות כמו באוכלוסיה הכללית.
מפרקים נפגעים, בעיקר בברכיים, במפרק הירך ובידים. המקום במאמר לא יספיק לדיון ב"דלקת מפרקים ניוונית" בפרוטרוט, לכן יש לחפש מידע נוסף בנפרד עליה, על מחקרים הנעשים עליה ועל חידושים בתחום.
בעיה מיוחדת ב"דלקת מפרקים ניוונית" בחולים עם צרות כלייתיות היא הטיפול בכאבים. מרבית התרופות משככות כאבים אצל החולים במחלה, יכולים להזיק לכליות, לכן חשוב להשתמש בהן במשנה זהירות או אפילו להימנע מהן. התרופות האלה שייכות לקבוצת הלא-סטרואידיות - NSAIDS (Non-Steroidal Anti-Inflammatory Drugs). לרוב הן ניתנות במרשם וניתנות לרכישה ללא מרשם כמו נורופן או אדויל (Ibuprofen). על תרופות אחרות ניתן למצוא באתרים אחרים על תרופות.

אמילואיד מדיאליזה – dialysis amyloid
אמילואיד הוא מונח כללי לשורת תנאים, בהם חלקיקי מיקרוסקופיים של חלבון מסויים שוקעים ברקמות הגוף. החלקיקים נראים על ידי מיקרוסקופ. יש כמה סיבות לאמילואיד שאפשר למצוא עליהם חומר רב. )לחץ כאן(.
אמילואיד מסוג מסויים אחד יכול לגרום לבעיות אצל מטופלי דיאליזה מעל 10שנים. הוא נקרא אמילואיד מדיאליזה - dialysis amyloid. אמילואיד מדיאליזה נגרם מיצירת חומר כימי בשם "בטא-2 מיקרוגלובולין". חומר זה נפרש מהגוף דרך הכליות התקינות. אולם, בטיפול המו-דיאליזה, המסנן (פילטר) הפלסטי אינו יעיל כמו הכליה האנושית, לכן ה"בטא-2 מיקרוגלובולין" לא מסולק כראוי מהגוף. דיאליזה ציפקית (פריטוניאלית), מסלקת אותו היטב, אך אמילואיד מדיאליזה אפשרי גם מדיאליזה ציפקית לאחר הרבה שנים.
הסימן הראשון לאמילואיד מדיאליזההוא לרוב סביב פרק היד. האמילואיד בונה ולוחץ על העצב המוביל לאגודל האצבע והאמה,גורם להם חולשה ודקירות. תופעה הקרויה תסמונת תעלת שורש היד - Carpal tunnel syndrome. לא ידועה סיב אחרת לכך מלבד אמילואיד. רק ניתוח קל ביד יכול להפחית את הלחץ על העצב.
אמילואיד מדיאליזה יעול לגרום חולשה גם לעצמות סביב הירך או הצואר.
לאחר השתלת כליה מוצלחת, עודף ה"בטא-2 מיקרוגלובולין" נפרש מהגוף במהירות. זהו הטיפול היעיל היחיד באמילואיד מדיאליזה הקשה לכל טיפול אחר. קיימות שתי אפשרויות להורדת השפעת האמילואיד במקרים מסוימים:
  • שיטה חדשה לטיפולי המו-דיאליזה המשתמשת במסנן עם מחיצה חצי חדירה (ממברנה) הנקראת “high-flux” שיותר יעילה בסינון.
  • על ידי המו-דיאליזה מסורתית אך ממושכת יותר.

זיהומים בעצמות ובמפרקים - Bones and Joints Infactions
זיהומים בעצמות או במפרקים נדירים, אך בחולים עם בעיות כלייתיות הן יתכנו. כאשר חולה בטיפול המו-דיאליזה יש נוטה לזיהומים בדם, אולי (מצינורות הפלסטיק המשמשים בטיפול), קיים סיכון. זיהומים יכולים להרחיב מפרקים או לאדמימות בהם, או לפתח כאב בלתי רגיל בירך או בגב. טיפול אנטיביוטי יעיל, מה גם שלעיתים קיים צורך לשאוב נוזלים מהמפרקים על ידי מחט ומזרק.

"מחלת השיגדון" "גאוט" - Gout (Gouty Arthritis, UrarThritis)
"מחלת השיגדון" (שמות אחרים הם צינית, פודגרה או מחלת גאוט) פוגעת במפרקים, שנעשים לפתע נפוחים, אדומים, חמים ומאד כואבים. המחלה נגרמת על ידי יצירת כימיקל בדם הנקרא חומצה אורית - Uric Acid. בדרך כלל הכליות מפנות כימיקל זה. "מחלת השיגדון" יכולה להיגרם בהתפתחות כשל כלייתי. המחלה נפוצה גם בין מושתלי כליה משום שכמה מהתרופות נגד הדחייה גורמות ליצירת חומצה אורית בדם.
לפעמים חומצה אורית מצטברת ברקמות שמחוץ למפרקים, בדרך כלל באצבעות הידים והרגלים. הצטברות זו מתבטאת בהתפתחות של נפיחות חומר גבינתי לבן.
הטיפול ב"מחלת השיגדון" הוא עם משככי כאבים בתוספת טיפול מונע לאחר שהכאבים נפסקים. טיפול המניעה היעיל נעשה בתרופה בשם אלוריל - Allopurinol. אך תרופה זאת אסורה למושתלי כליה המטופלים באימורן - Azathioprine, משום תגובות בין תרופתיות.
מטפלים ב"מחלת השיגדון" גם בקולכיצין – Colchicine, התרופה יעילה כאשר נוטלים אותה בתחילת הכאבים. הוכח כי נטילת קולכיצין יעילה גם במניעת הסיבוך של מחלה זו - הרס הכליות עקב שקיעת חלבון הנקרא אמילואיד.(ראה פרק קודם). הוראות טיפול ומירשמים, רק אצל הרופא המטפל.
"העמותה לחולי כליה ומושתלים" אינה אחראית למידע הנ"ל. המידע רק להדרכה. לחולים שמעונינים במידע יותר אמין ואחראי, מומלץ לפנות לרופאים המטפלים בלבד.

תרגם ועיבד את המאמר אברהם פ. מהעמותה מתוך אתר ארגון חולי הכליות הלאומי הבריטי NKF